לונדון, תחילת המאה ה- 18, היצע הבירה שעומד בפני חובבי הבירה הוא די מצומצם וכולל שלשה סוגי בירה בלבד: אייל (Ale), לאגר (Beer) ובירה חזקה (Twopenny ). המתוחכמים שרצו משהו שונה ביקשו מיקסים Half & Half ואילו אניני הטעם ביקשו כבר תערובת המורכבת מכל שלשת הסוגים (Three threads). המזיגה של תערובות אלה הייתה מאוד מסובכת ולא כלכלית עבור בעלי הפונדקים. כאשר פופולאריות ה- Three Threads הלכה וגברה קם יזם שהחליט לנסות ולבשל בירה אחת שיהיה לה טעם דומה לתערובת הבירות הפופולארית.
שמו של יזם זה היה רלף הרווד, בעל מבשלה בלונדון. לאחר מספר נסיונות הצליח לייצר בשנת 1730, לערך, בירה שיהיו לה את כל האיכויות של תערובת ה- Three Threads. לבירה שיצר קרא ENTIRE. ואכן, בירה זו סחפה את כל חובבי הבירה וזכתה להצלחה רבה.
חיבה רבה רחשו לבירה הסבלים בנמל לונדון ואף נאמר כי סבל אחד השותה את הבירה יכול לעמוד במשימות שעשרה סבלים שותי ג'ין אינם יכולים לעמוד. חיבה זו של הסבלים (Porters באנגלית) הביאה בסופו של דבר לשינוי שמה של הבירה ל"פורטר".
זוהי גרסה אחת למקורו של הסגנון. גרסה נוספת ופחות צבעונית טוענת כי הפורטר הוא בעצם פיתוח של בירות האייל החומות שהיו מבושלות באנגליה עוד לפני המאה ה- 18. בתחילה היה הפורטר בירה חזקה באלכוהול אך עם הזמן והכבדת המיסוי על הלתת הורידו היצרנים את כמות הלתת בפורטר על מנת לחסוך במחיר ובכך ירד גם אחוז האלכוהול. הפורטרים שבושלו עם רמות אלכוהול גבוהות יותר נקראו פורטרים חזקים או בשפת המקור סטאוט פורטר.
מבשלות הפורטר היו ענקיות והחזיקו מכלי תסיסה גדולים, כל מיכל תסיסה כזה נחנך בארוחת ערב שהיו עורכים בתוכו כ- 100 עד 200 איש בארוחה. מיכלי התסיסה הגיעו עד גודל של 2.5 מליון ליטר למיכל תסיסה אחד.
הרדיפה אחר הכבוד להחזיק את מיכל התסיסה הגדול ביותר הביאה לאסון. בשנת 1814 התבקע מיכל תסיסה של מבשלת Maux שהכיל 3555 חביות פורטר, כ- 400,000 ליטר. המבשלה הייתה ממוקמת באיזור בו חיו תושבי קשי יום בבתים פשוטים. כתוצאה מהתפרקות המיכל שטף נחשול בירה ענק את רחובות האיזור והרס שניים או שלשה בתים. 8 אנשים מצאו את מותם באסון זה חלקם תחת הריסות הבתים, חלקם מטביעה וחלקם משיכרות. מאז הקפידו המבשלות להחזיק מספר מיכלי תסיסה קטנים יחסית במקום אחד גדול.
הפורטר הפך למשקה ההמונים ובושל בכמויות עצומות.
בשנת 1755 פותח בחור צעיר מבשלה באירלנד בה הוא מבשל בירות מסוג ALE.
ארבע שנים מאוחר יותר חותם הצעיר על חוזה לרכישת מבשלה נטושה בסנט ג'יימס גייט בעיר דבלין. החוזה הוא לתקופה של 9,000 שנה עם שכר דירה של 45 ליש"ט הכולל זכויות שימוש במים.
מיד מתחיל אותו צעיר לבשל במבשלה החדשה גם בירה מסוג ALE וגם בירת פורטר תחת שם מותג הזהה לשם משפחתו. שמו של הצעיר היה ארתור גינס.
כעשר שנים מאוחר יותר יוצא משלוח היצוא הראשון משערי המבשלה. בשנת 1799 מחליט ארתור גינס להפסיק לבשל כל סגנון בירה אחר ולהתמקד בבישול הפורטר שזכה אז, כאמור, לפופולאריות רבה. עם השנים מפתח גינס מתכונים לפורטרים חזקים באלכוהול – סטאוט פורטר. ובשנת 1820 מתחילה מבשלת גינס להתייחס לבירה כסטאוט בלבד. בשלהי המאה ה- 19 מתחילה המבשלה קמפיין שיווקי המציג את יתרונותיו הבריאותיות של הסטאוט תחת הסלוגן Guinness is good for you עקב דרישת השלטונות נאלצה החברה להפסיק ולהשתמש בסלוגן וכיום נמנעת החברה מלייחס לבירה, בפירוש, תכונות בריאותיות. עם השנים גדלו מכירותיה של גינס וכיום נמזגות בכל יום מעל 10 מליון כוסות גינס בלמעלה מ- 150 מדינות. למרות העובדה כי חברות רבות מיצרות סטאוט הפך המותג גינס לשם נרדף לסגנון הסטאוט.
שנת 2009 היא שנת ה- 250 לבישול בירת הגינס שהחל כאמור בשנת 1759 בדבלין שבאירלנד.
