בוק, דופלבוק, דונקל, שוורצביר, פורטר, סטאוט, טריפל, פילזנר, ווייצן, דונקלווייצן, פייל אייל, בראון אייל, אמבר אייל, ראוכביר ועוד הרבה סגנונות בירה אחרים... 
לתת, הוא הבסיס לכל העושר הנפלא הזה, אמר כבר פעם מבשל בירה שאני מכיר "כמו שבמוזיקה יש מספר תווים ואינסוף מנגינות כך גם בבירה, יש מספר סוגי לתת ואינסוף סגנונות".
הלתת הינו גרעיני שעורה (או דגנים אחרים) אשר עברו תהליך הנבטה ועצירה של התהליך באופן מבוקר. מטרת תהליך ההנבטה היא לשבור את החלבונים ואת דפנות פנים הגרעין על מנת להפוך את העמילנים שבו לזמינים יותר ולייצר אנזימים שיעזרו בפירוק אותם עמילנים לסוכרים פשוטים יותר שישמשו להזנת השמרים בתהליך התסיסה.
התחנה השנייה במסענו בעקבות חומרי הגלם של הבירה היא העיר במברג שבגרמניה.
במברג נמצאת במחוז פרנקוניה, בצפון חבל בווריה שבגרמניה. תושבי אזור פרנקוניה גאים מאוד בהיותם פרנקונים ומקפידים להזכיר זאת ולהבדיל עצמם משאר הבווארים, בכל הזדמנות שאפשר, כתוצאה ישירה מכך פיתחו התושבים דיאלקט משלהם ומסורת קולינרית המיוחדת להם.
פרנקוניה ידועה בשל היינות הלבנים המיוצרים בצפונה, אך בעיקר ידועה בשל הבירה. בעוד צריכת הבירה השנתית לאדם בגרמניה עומדת על כ- 120 ליטר לאדם בשנה, באיזור פרנקוניה לבדו נאמדת הצריכה בכ- 200 ליטר לאדם לשנה!!!
בפרנקוניה קיימות לפי הערכות אנשי התעשייה כ-300 מבשלות בירה. כמעט לכל כפר או עיירה קיימת מבשלת הבירה המקומית שלה, אחת לפחות. בעיר במברג עצמה פועלות כעשר מבשלות בירה.
במברג היא עיר אוניברסיטאית ומרכז תרבותי, העיר הוכרזה בשנת 1993 לאתר מורשת עולמית ע"י אונסקו. בהיותה בעבר מרכז חשוב של הבישופות הקתולית נשמרו בעיר מבנים היסטוריים רבים ביניהם הקתדרלה הגדולה הנמצאת במרכז העיר הישנה. מתחת לעיר העתיקה של במברג חצובה רשת של מנהרות. במנהרות אלה נהגו תושבי המקום לאחסן את המזון וכמובן ליישן את הבירה.
גם כיום, מבשלת שלנקרלה הפועלת בעיר מיישנת את הבירה, אותה היא מייצרת, במנהרות תת
קרקעיות אלה. במרכז העיר העתיקה של במברג, לרגלי הקתדרלה הגדולה, נמצא בית הבירה של שלנקרלה. (המקום מוזכר לראשונה בשנת 1405 וכיום מנוהל על ידי הדור השישי של משפחת טרום.
בבית בירה זה תוכלו ללגום את אחת הבירות המיוחדות בעולם – שלנקרלה ראוכביר, סגנון בירה ייחודי לעיר במברג. המיוחד בבירה זו הוא השימוש בגרעיני לתת שעברו תהליך של עישון. טעמי עשן אלה מוצאים את דרכם לבירה ויוצרים משקה מיוחד ומורכב בטעמים.
את הלתת המעושן מייצרת המבשלה בעצמה, אולם את שאר סוגי הלתת בהם נעשה שימוש בייצור הבירה רוכשת המבשלה ממפעל הלתת Weyermann הנמצא גם הוא בעיר.
מפעל הלתת של Weyermann הוקם בשנת 1879 ומאז מייצר ומספק לתת למבשלות בירה רבות, קטנות וגדולות, ביניהן סמואל אדאמס, הייניקן וקרלסברג .
תהליך ייצור הלתת מתחיל בהשרייה של הגרעינים במים
לאחר שהגרעינים סופחים מספיק מים הם מועברים לתאי הנבטה שם הם מוחזקים בתנאים אקלימיים מבוקרים. במהלך השהייה בתא ההנבטה מתחיל הגרעין לנבוט, הגרעינים נבדקים מדי יום על מנת לקבוע האם הם מוכנים או שיש לתת להם עדיין להמשיך ולנבוט. לאחר שה- Maltster קבע כי הגרעין מפותח דיו מיובשים הגרעינים בתנורי ייבוש על מנת לעצור את תהליך ההנבטה ולמנוע מהגרעין להפעיל את האנזימים שפיתח ולפרק את העמילנים
לסוכרים.
תהליכי ההנבטה והייבוש עורכים ימים בודדים ובסיומם מועבר הלתת לאחסון ורק לאחר תקופת המתנה של כשבועיים שלושה, הוא נשלח ללקוח כלתת המהווה בסיס למתכון הבירה. קיימים מספר סוגי לתת הנחשבים כלתת בסיס הנבדלים ביניהם בזמן הייבוש, נתון שהשפיע על צבעם וכמובן על הטעמים שהם תורמים לבירה.
על מנת להעצים את טעם הבירה וצבעה משתמשים, בנוסף ללתת הבסיס, גם בלתתי ייחוד המעניקים לבירה צבע, טעם ובשומת.
קיימות שתי קבוצות של לתת ייחוד: לתת קרמל ולתת קלוי. לתת הקרמל הוא לתת אשר לפני שיובש עבר "בישול" לאחר תהליך קצר זה של "בישול" "אופים" את הלתת. "אפיה" זו של 
הגרעינים בטמפ' גבוהה יחסית, שורפת את הסוכרים שפורקו מהעמילנים והופכת אותם לקרמל. גרעיני הקרמל מגיעים במנעד רחב מאוד של צבעים, החל מזהוב בהיר מאוד וכלה בחום כהה. הגרעינים מקבוצת הקרמל מעניקים לבירה גוף, טעמים קלויים ותורמים ליצירת גוף.
לתת קלוי זהו לתת שלאחר תהליך הייבוש עבר לתופי קלייה ושם נקלה בטמפרטורות גבוהות מאד (קרוב מאוד לנקודת ההצתה) עד שנשרף וקיבל צבע כהה מאוד. הלתת הקלוי תורם לבירה טעמי קפה, אספרסו ושוקולד מריר וכמובן מכהה את צבע הבירה עד לצבע שחור.
ייצור נכון ואיכותי של לתת הוא אומנות המביאה בסופו של יום לייצור חומר גלם איכותי, בסיס ראוי לבירה המבושלת בתשוקה ובקפדנות.
לפני שכוס אחת של בירה מבושלת, מבשל הבירה חייב לדעת מה התוצר הסופי אליו הוא מכוון, 
מה יהיה הצבע, מה יהיה הטעם ואיזו בשומת הוא מצפה שתהיה לבירה ועל פי נתונים אלה להשתמש בסוגי הלתת המתאימים.
על מנת להגיע לרמה גבוהה של ידע בבניית מתכון יש ללמוד זאת בצורה מקצועית ובנוסף זוהי מיומנות הנרכשת עם שנות הניסיון בבישול בירה.
סוד ההצלחה בייצור בירה הוא אומנות הבחירה מתוך מבחר סוגי הלתת השונים את תערובת הגרעינים והכמות הנדרשת מכל גרעין שתיצור מנגינה ערבה לחיכו של הלוגם.
