להחזיר עטרה ליושנה

 פה ושם יש את אותם אנשים שאלמלא עשו את המעשה והחליטו "ללכת על זה" היינו נשארים עם חסך כלשהו, לעיתים משהו משמעותי ולעיתים סתם הנאה קטנה של החיים. אני בטוח שעל אלה שעשו את המעשה ולא יצא להם כלום מזה אנחנו לא ממש שומעים וגם לאלה שלא "הלכו על זה" ואין אנו יודעים עד היום מה הפסדנו אנחנו לא מודעים. על מה אני מדבר?

סגנונות בירה הם דבר שמתפתח עם הזמן, ההתפתחות תלויה בגורמים רבים: גיאוגרפיה, תרבות, כלכלה, פטריוטיזם וכמובן דרישות השוק. סגנון בירה שהיה פופולארי בנקודת זמן מסוימת מאבד מהצלחתו ונשכח ולעומתו עולה סגנון אחר ומקבל את הבכורה עד להחלפתו במלך החדש. תנאים כלכליים מסוימים קיימים כיום ומשפיעים על התפתחותו של סגנון מסוים ומחר כבר אינם קיימים עוד כך שלקיומו של אותו סגנון, שהתפתח כברירת מחדל, אין יותר הצדקה. זהו מנהגו האכזרי של העולם להמליך מלכים ולנשלם מכתרם במחי יד. אולם פה ושם קמים אלה שלמרות התנאים שהשתנו וכנגד כל הסיכויים מחליטים להמשיך ולשמר את הסגנון ואף מצליחים. לא מעט דוגמאות קיימות ועל חלקן כתבתי במדור זה בעבר. הפעם רציתי לשפוך אור על שתי דוגמאות, שתיהן סגנונות בירת חיטה, האחת בלגית והשנייה גרמנית.

החלבן שעשה הסבה מקצועית

הכפר הבלגי הוגרדן היה ידוע בסגנון בירת החיטה הבהירה שלו מאז ימי הביניים. ההגדה מספרת כי בשנת 1445 גילו נזירים את המתכון לבישול בירת החיטה הלבנה המיוחדת לאזור. הבירה הייתה כה פופולארית עד שבנקודת השיא היו כ- 30 מבשלות בכפר הקטן. אולם, הפופולאריות הגואה של הלאגרים הבהירים שהיוו תחליף לבירת החיטה הלבנה והמשברים הכלכליים בעקבות שתי מלחמות העולם הביאו לסיומו של תור הזהב בעיירה הבלגית הקטנה ובסביבות שנת 1957 נסגרה מבשלת הבירה האחרונה בעיירה.

עשור שנים מאוחר יותר, חלבן בשם פייר סליס, שמאוד חסר לו סגנון הבירה המקומי אותו אהב, החליט לעשות את המעשה ולהחיות את הסגנון. סליס, בעזרתו הפיננסית של אביו ובעזרתו המקצועית של מבשל בירה בדימוס הקים בחוותו מבשלת בירה קטנה שבישלה את אותו סגנון בירת חיטה לבנה. למבשלה הוא קרא The Cloister או כפי שהיא ידועה בפלמית The Kluis והבירה נקראה הוגרדן.

הצלחתה של ההחייאה נראתה בכמויות הבירה הגדולות אותן "נאלצה" המבשלה לייצר עקב ביקושי השוק, גידול של 200% בין שנת 1966 לשנת 1985. לאור הגידול בכמויות הייצור, רכש אדון סליס בשנת 1980, מפעל לייצור משקאות קלים בשם הוגרדיה אותו הפך למבשלה.

בשנת 1985 שריפה גדולה הרסה חלק נרחב מהמבשלה. על מנת לשקם את הנזקים נדרשה השקעה כספית גדולה מאוד ואת המימון לפרויקט סיפקה ענקית הבירה Interbrew או כפי שנקראת כיום Inbev. כעבור שנתיים רכשה Inbev את השליטה במבשלה ופייר סליס עבר לארה"ב, פתח שם מבשלה בה בישל את אותה בירת חיטה לבנה. כיום מיוצרת בירת ההוגרדן על ידי תאגיד Inbev.

ההוגרדן, כאמור, היא בירה בהירה מאוד, צבעה צהוב קש מעונן. בבישול הבירה משתמשים בנוסף ללתת השעורה גם בגרעיני חיטה וטעמה המיוחד מגיע גם מתיבול של קליפות תפוז קורסאו מרירות וזרעי כוסברה. הבירה חמוצה – מתוקה עם מרירות נמוכה וניחוחות פלפל ותפוז. זו הבירה האולטימטיבית לימות הקיץ החמים ומלווה מעולה לסלטים, מאכלים אסיאתיים ופרגיות בגריל.

הרואה למרחוק

מבשלת בירת החיטה הראשונה נבנתה בבוואריה במאה ה- 15 על ידי משפחת דגנברגר. גם לאחר העברת חוק טוהר הבירה הבווארי בשנת 1516 שלא אישר להכין בירה מלתת חיטה אלא רק מלתת שעורה הייתה משפחת דגנברגר היחידה שקיבלה אישור מיוחד לייצר בירת חיטה. כאשר אחרון מבשלי הבירה למשפחת דגנברגר מת, השליטה על המבשלה הועברה לשושלת הכתר הבווארי שהפכה ליצרנית בירת החיטה היחידה בבוואריה.

פופולאריות בירת החיטה תחת מונופול הכתר עולה ועולה ומבשלות בירת חיטה נוספות נפתחות, כולן בבעלות הכתר הבווארי. לקראת אמצע המאה ה- 19 טכניקות הכנת הלתת ובישול הבירה משתכללות, בירות בהירות חדשות מצ'כיה ווינה מוצגות לקהל וייצור הבירות הכהות המסורתיות במינכן משתפר. כל זאת מביא את קהל הלקוחות לשנות את העדפותיו ולהחליף את בירת החיטה בפילזנרים ובלאגרים הבהירים כמשקה היומיומי. צריכת בירות החיטה יורדת בצורה דרמטית ומלך בוואריה לודוויג השני מחליט להפסיק את ייצור בירות החיטה במינכן ולמכור את זכויות בישול הבירה.

גיאורג שניידר היה אחד ממבשלי בירת החיטה עבור המלך אשר נאלץ לעזוב את מקום עבודתו עקב הפסקת הייצור. מר שניידר האמין כי לבירת החיטה יש עתיד וניסה להילחם למען המשך ייצור הבירה. לבסוף, רכש שניידר את זכויות הייצור ויחד עם בנו ייצרו לראשונה בירת חיטה שלא תחת זיכיון הכתר. עד אמצע המאה ה- 20 דשדשה צריכת בירת החיטה ואז בצורה מפתיעה החלה הצריכה לעלות באופן דרמטי וכיום כרבע מכמות הבירה הנמכרת בגרמניה היא בירת חיטה.

צאצאיו של גיאורג שניידר אשר נקראים כולם, גיאורג, על שמו, המשיכו את ייצור בירת החיטה במבשלה וכיום מנהל את מבשלת שניידר גיאורג שניידר השישי.

המבשלה מייצרת שישה סוגים של בירות חיטה, בארץ ניתן להשיג כיום שניים מתוכם:

שניידר ווייס אורגינל – הבירה מיוצרת בהתאם למתכון המקורי משנת 1872. לבירה צבע ענברי. הבירה יבשה יחסית לבירות חיטה וחמצמצה יותר, הארומה היא ארומת ציפורן טיפוסית לסגנון. אמנם בירת חיטה אך שונה מאלה אותן אנו מכירים בארץ. הבירה נמכרת בבקבוק 500 מ"ל ובקבוק 330 מ"ל בצבע כחול.

שניידר ווייס וויצנהל -  בירת חיטה בהירה כפי שאנו מכירים בארץ. טעם מתוק – חמצמץ, מיגוז גבוה כיאה לסגנון, קצף בהיר ומוצק, מרירות נמוכה וכמובן ארומת ציפורן. בירה קלה ומרעננת המתאימה ללוות מגוון גדול של מאכלים.

כאמור, עולם הבירה משופע במקרים כגון אלה בהם אנו זוכים לשתות סגנונות בירה אשר היו נעלמים אלמלא אותם חולמים שעשו מעשה ושמרו או חידשו את המסורת.