חובב בירה כמוני ניתן למצוא בכל באר מצוי בארץ. זה טעים, זול עושה את העבודה מעולה. קומבינציה שמביאה אותי ושכמותי להיות לקוחות נאמנים למשקה העתיק הזה.
מה רבה הייתה הפתעתי שבמסגרת העבודה "נאלצתי" להשתתף בחגיגה הכי גדולה בעולם לכבוד הבירה- האוקטוברפסט במינכן בגרמניה.
אני שכבר מחזיק מעצמי שנים שתיין משודרג- מגיע למינכן מוכן לחגיגה הגדולה.
אז קודם כל צריך לדעת שאי אפשר פשוט לבוא- צריכים לסגור מלון לפחות חודשיים מראש.
כל המלונות בעיר וברדיוס של 60 ק"מ ממינכן- תפוסים. קחו בחשבון, עלויות הלינה גבוהות יותר בגלל החגיגות.
טוב, אז השגנו מלון- התייפייפנו ויצאנו לחגוג- לא באים עם אוטו כי אין חנייה ומערכת הרכבות מאוד זולה ועם גישה עד למקום.
זה מעולה אם אתה מתכוון לחזור שיכור למלון.
הגענו לראשונה בערב- במתחם יש לונה פארק נייד שמזכיר קצת את הלונה פארק בתל אביב. הכל עטוף באורות, כך שהמקום נראה כאילו אתה בארץ מהאגדות. איפה הבירות לעזאזל?
בהמשך יש מתחם גדול בו כל אחת משש מבשלות הבירה הגדולות במינכן קיבלה מקום לאוהל משלה.
כל האוהלים בפנים נראים אותו הדבר, אנשים ממלאים את החלל והמעבר בתוך האוהל הוא משימה לא כל כך קלה.
השולחנות מלאים באנשים שהזמינו מקומות מראש במקומות שאמורים להיות פנויים לאורחים הקרואים.
בתכל'ס אם לא תפסת מקום מראש אין לך סיכוי לקבל בירה. במרכז האוהל מורמת במה ובה להקה במיטב התלבושת הבאווארית שרה שירים בלייב, אנגלית וגרמנית שנשמעים לך אותו דבר לאחר המנה הראשונה של הבירה.
אתה יכול לבוא לבד כי לאחר לא יותר מחצי דקה אתה מוצא את יושבי השולחן שאיתך כחבריך הטובים ביותר. בליל השפות בשולחן מביא אותך להכרה שאתה לא היחיד בעולם שחושב שבירה זה הדבר הנפלא ביותר. מה גם שאתה מגלה שאתה לא כל כך שתיין כמו שאתה חושב...
הכוסות מתמלאות ומתרוקנות, מגשי הבשר המהבילים מתחסלים במהירות הבזק. בייגלה ענק במחיר ענק עוד יותר מגיעה לשולחן כל חצי דקה. וואו לחגוג זה יקר. ולפתע- רגע! בשעה 21:00 הכל נגמר- סוגרים את המוסיקה, השירות מפסיק, הכניסה למאהל אסורה ואתה מוצא עצמך בתוך נחיל ענק של אנשים היוצאים החוצה ממתחם החגיגה היישר לרכבת התחתית- חזרה הביתה.
עוד אפשר קצת לטייל, ולקנות עוגיית קינמון ענקית, אולי קצת ליהנות מדוכני המזון והבירה הקטנים, אבל חבל... מחר יום עמוס בשתייה ובהרפתקאות- חזור לחדר, הורד את מינון האלכוהול בדם ולך לישון.
מה שמיוחד הוא שלמרות השתייה המרובה, הסדר והארגון נשמר. האיפוק- המאפיין הסטריאוטיפי של הגרמנים, ניכר לעין. מי שצופה מהצד לא חושב שההמון היוצא מהמאהל שתה לפחות 3 ליטר האחד, אלא מקסימום יצא מהרצאה של פרופסור מנומנם.
חזרנו למחרת מייד עם הפתיחה ב 10:00. מה שלא רואים בלילה רואים ביום. שמש חמימה ליטפה את פדחתנו בעוד אנו סובבים בין דוכני המשחקים לדוכני הממתקים. מתקני השעשועים מוסיפים לך גרייה תנועתית, אם חשבת שאתה לא מסוחרר מספיק מהשתייה.
כשנכנסנו לאוהל חדש- גילינו שהמקום שמור- כל המקומות הפנויים שמורים אבל החוגגים שהזמינו את המקום יגיעו רק בעוד שש שעות. אז הבנו את המשמעות האמיתית של החגיגה. אתה מגיע לחגוג ונמצא יום שלם במקום- שר ורוקד, שותה ואוכל. תוך כדי אתה מכלה את כל חסכונותיך, אבל אתה נהנה.
וזה ההבדל יקרים שלי, בין ישראלים לשאר החוגגים. בירה וחצי מספיקה להכניע אותנו ולצאת לגבעת השיכורים, לתפוס תנומה ולהמשיך את החגיגה רק לאחר שעתיים מנוחה. טוב שכך, כי בחוץ גילינו את תהלוכה, הסעת הבירה בכרכרות ענק, את מתחם הקפה (צריך לערוך לכבודו פסטיבל משלו), ואת כמויות האנשים שנראו כאילו יצאו עכשיו מספרו של אריך קסטנר.
אנחנו מיצינו את החגיגה- ישראלים כמונו שרגילים לחצי ליטר יחד עם הקבאב הביתי. לעמוד בתחרות עם הגרמנים ייקח לנו עוד כמה שנים של אימונים.
לאחר מנוחה (לא מועטה) אפשר לטייל בעיר היפהפייה, לנסוע מחוץ לעיר ואפילו להצפין עד נירנברג. הרי אנחנו כבר פה...
ראוי לציין שבמסענו ברחבי גרמניה, עד ל 17.10, בכל מקום שהלכנו אליו חגגו את חודש אוקטובר. במינכן זה החל בגלל נישואי לודוויג הראשון, בברלין זה החל בגלל איחוד העיר ב 3.10 בשטוטגרט זה בגלל חגיגות הקציר בעידודו של המלך וילהלם.
מה יותר טוב מלשתות בירה באצטלה של חובת חג. מישהו אמר פורים?
איתן קרול.
