חשבתם פעם מה מביא אדם מן היישוב לרכז את כל משאביו ולייבא בירה. נוסיף כי אותו אדם אינו חובב בירה מושבע ואין לו כל ניסיון בייבוא ובוודאי שלא ביבוא מוצרי מזון ומשקה בפרט. נסיים בכך שלהרפתקה זו הוא נכנס מתוך תחושת בטן, בלי להכין תוכנית עסקית ולהיות בטוח בהצלחתה הכלכלית.
אז אני חשבתי, ויצאתי לברר נקודה זו עם ארבעה יבואני בירה שהחלו דרכם ביבוא מותג בירה יחיד מבלי שהיה להם כל ניסיון בתחום.
מעז יצא מתוק...
השנה היא 1999 מאיר בן שטרית מחליף את אחד מנהגיו בנהיגה במשאית ועומד ברמזור אדום בצומת בן שמן, כעבור זמן מה הוא מתעורר בבית החולים אסף הרופא. מסתבר שמשאית שאיבדה בלמים התנגשה בו. כאשר משתחרר מאיר מבית החולים הוא יוצא לנפוש בהולנד. ביום הוולנטיין לוקח אותו חבר לשתות בירה מיוחדת בעיירה בשם אורן ומאיר מיד מתאהב... בבירה. דבר ראשון שעשה בבוקר שלמחרת הוא לקבל מהמוזג את פרטי המבשלה שמייצרת את הבירה המופלאה, לדבריו, מבשלת אשופ.. עוד באותו יום מאיר מתקשר למבשלה ומתאם בה ביקור. לאחר נסיעה ארוכה והתברברות בדרך מגיע בסוף אל המבשלה ופוגש את הבעלים. מבלי להסס משלם מאיר במזומן עבור שני משטחים, של מק שופ ולה שופ, ומבקש שישלחו לו אותם לישראל, בעל המבשלה לא ממש ידע איפה זה ישראל אבל המשלוח הגיע.
למרות טענתם של כל מכריו שבירה יקרה כזו לא תצליח להימכר בארץ, לא התייאש והמשיך להביא את הבירה. רק לאחר היבוא של המשטחים הראשונים הוסדרו עם המבשלה תנאי הסחר. מאיר מכר את עסק המשאיות שלו וכיום מייבא ומשווק את בירות ה- מק שופ וה- לה שופ.
אוהד שרוף
בני קריגר הוא מושבניק המגדל עופות ואוהד שרוף של קבוצת הכדורגל הסקוטית סלטיק. ככזה, הוא נוסע לצפות במשחקי הקבוצה מספר פעמים בשנה. בסיום המשחק נוהגים הוא וחבריו לשבת בפאבים המקומיים המזוהים עם הקבוצה לשתות בירה, בהתחלה בעיקר גינס המוכרת לו אך אחר כך גם בירות סקוטיות. בני מאוד התלהב מבירות אלה אך ההתלהבות הייתה מהולה בצער על השנתיים שביזבז לדבריו בשתיית גינס. כל חזרה של בני לארץ לוותה במשבר הסתגלות הסתגלות להפועל כפ"ס במקום לסלטיק והסתגלות לבירה שיש בארץ במקום לבירה הסקוטית. מכיוון שאת שחקני הסלטיק לא יכל להביא לארץ החליט בני להביא את הבירה הסקוטית. בתחילה פנה למספר מבשלות קטנות מאזור גלזגו שהתברר שאינן עוסקות כלל בייצוא. ואז החליט להעיז ושלח מייל למבשלת בל הייבן הגדולה יותר. התשובה מהמבשלה הגיעה מהר מכפי שחשב, כאשר נשאל על ידי נציגי המבשלה לגבי הניסיון שלו בשיווק בירה ואיך הוא מתכוון להחדיר את המותג לשוק הישראלי החליט לא לייפות את המציאות וסיפר להם את סיפורו. כעבור זמן מה נסע בני עם קבוצת חברים לצפות במשחק נוסף ובדרך עצר לביקור במבשלה כחקלאי, לדבריו, שלא מכיר העברות בנקאיות שילם להם במזומן על המשלוח הראשון - משטח אחד. כאשר הגיע המשלוח לארץ הפיץ את הבירה לפאבים באיזור כפר סבא שהיו בבעלות חבריו. ההתעניינות בבירה הייתה גבוהה מכפי שחשב ומייד הזמין בני את המשלוח השני שהיה פי ארבע בגודלו מהראשון. לאט לאט גדלו היקפי המשלוחים והתרחב מבחר המותגים. כיום, בנוסף לגידול העופות, מייבא בני מלבד בירות סנט אנדרוז, גם את האולד ספקלד הן ובירות נוספות ממבשלת פולר'ס האנגלית.
Down Under
הסיפור של אדם פלדמן מתחיל בטיול בניו זילנד. באחד הערבים נכנס לבר של חברת מונטיט'ס לשתות בירה. בהיותו חסיד של גינס הזמין אדם את הדבר שלדעתו היה הקרוב ביותר לבירה זו – מונטיט'ס בלק.
אדם התלהב מהבירה והדבר הבא היה למצוא את המבשלה ולערוך בה סיור.
כשנה וחצי לאחר שחזר לארץ ישבו אדם וחברו אמיר וחשבו להקים עסק בתחום המזון כאשר ראו את המגמה של העלייה בצריכת בירות הפרימיום בארץ, עלה הרעיון לייבא את אותה בירה הזכורה לטוב מהטיול. אדם יצר קשר טלפוני עם המבשלה ולאחר שהצליח להגיע לאיש הקשר המתאים הביא דוגמאות מהמבשלה ואז התברר לו כי הבירה ששתה לא הייתה סטאוט כמו הגינס אלא לאגר בסגנון השוורצביר. אדם ושותפו אמיר נסעו לגרמניה על מנת לחפש בירות מאותו סגנון אך לא מצאו בירה שתשתווה, לדעתו, לטעמה הזכור לטוב של המונטיט'ס. וכך החל הרומן עם מבשלת מונטיט'ס מניו זילנד.
יחד עם הבלק הביאו לארץ גם בירה אדמונית מתוצרת המבשלה ואחר כך הוסיפו למבחר בירת לימון שהייתה אמורה להיות עונתית אך עקב דרישת הקהל נשארה כל השנה..
ומה התוכניות לעתיד? להתרחב ולייבא מוצרים נוספים בתחום הבירה.
חופים הם לפעמים געגועים ל... בירה.
בשנת 2001 יצא רונן פיגארו עם אשתו שרה, לחופשה בתאילנד. שם גילה רונן את החופים המדהימים ואת העובדה שיש גם חיים מעבר לעבודה. במהלך הנופש נחשף רונן לבירה צ'אנג המקומית. בפעם הראשונה ששתה את הבירה הרגיש רונן, לדבריו, "משהו אחר". בסופו של דבר הגיע רונן למצב שכאשר היה חוזר לארץ היה מביא איתו בקבוקי בירה צ'אנג לצריכה עצמית. לבסוף החליט רונן כי הוא רוצה לייבא את הבירה לארץ. כל נסיונותיו ליצור קשר עם המבשלה באמצעות הדואר האלקטרוני עלו בתוהו ולכן החליט לטוס לתאילנד ולנסות לפגוש מישהו מהמבשלה. בעזרת מכר מקומי הצליח רונן לקבוע פגישה עם נציג החברה. לאחר שהציג עצמו החלו דברים להתגלגל עד שבחודש אפריל 2007 נחת המשלוח הראשון של בירה צ'אנג בארץ, תשאלו איזה כמות? לא משטח אחד כי אם שלוש מכולות. רונן האמין במוצר והבין כי השוק הישראלי יצרוך את הבירה עקב הקשר לתאילנד והזכרונות אותם מעורר. ואכן צדק.רונן הפקיד את ניהולו של עסק המשאיות שלו בידי מנהל וכיום הוא עוסק במלוא המרץ בשיווק הבירה.
בתור אחד שנמצא מהצד השני של הבקבוק אני עד לתגובות הקהל כאשר הם מזהים אצלנו על המדף את אותה הבירה ששתו בטיול. הפתעה, התלהבות ראשונית ומייד אחריה שטף של סיפורים וזיכרונות מהטיול ההוא בו פגשו לראשונה את הבירה.
אז מי אמר שאבדה הרומנטיקה?
